מה עוד אפשר לעשות?

מה עוד אפשר לעשות?

ריבי שלום, קוראים לי אירית, וקיבלתי את המייל הזה מנורית - אמא של וינסטון ומייסי. אני האמא השנייה של וינסטון - לקחנו אותו יחד וגידלנו יחד, עד שנפרדו דרכינו מבחינת מגורים, אבל יש לי עדיין זכויות ביקור :) רציתי לשאול/להתייעץ לגבי חתול חדש שיש לי. אני יודעת שאת ושותפתך גם עושות ביקורים ומייעצות, אני כותבת מייל כי אני לא חושבת שיש בהכרח צורך בביקור שלכן כרגע, אבל בכל זאת אשמח לאיזושהי תגובה, גם אם קטנה - כתבתי סיפור ארוך למדי, כי ניסיתי לתת כמה שיותר פרטים, מקווה שתוכלי להתפנות לקריאה: אני אקדים ואומר שאני חולת חתולים אמיתית, היו לי חתולים כל חיי ולכן אני מחשיבה את עצמי מישהי שמבינה את נפשו של החתול, יודעת מה טוב לו ומה רע, אך למרות זאת יש מצבים שאני לא תמיד יודעת איך לטפל בהם ורציתי לדעת אם אוכל להתייעץ: לפני כשבוע, אולי קצת יותר, בן זוגי קרא לי למטה כי מצא גור חתולים שנראה נטוש, מבוהל ובוכה מתחת לאוטו ברחוב. הוא ביקש את עזרתי רק להכניס את הגור לתוך הבניין (אנחנו גרים בבניין עם סדנת עבודה בקומת הקרקע, שם יש חבורת חתולים שאנשי הסדנה מאכילים, אך הם חתולי רחוב) ולמעלה דירה אחת, הדירה שלנו + עליית גג. פיתינו את הגור עם קצת חלב והצלחתי לתפוס אותו בצווארו והכנסתי לתוך הבניין. אני אקצר בפרטים רק אומר שהגור כמובן ברח לאיזה חור למטה, מבוהל. חשבנו אולי הוא שייך לחבורת החתולים שם למטה אך הוא נראה מתבודד, מבוהל וכשבכה לא היתה אמא בסביבה שבאה (אמנם היינו בסביבה, אך גם אחרי שהלכנו). לאחר כמה ימים מצא את עליית הגג ושם התמקם, הרחק מכולם. מכיוון שהתחלנו להאכילו ומכיוון שאני אוהבת חתולים חשבתי שכנראה הגורל שלח את החתלתול אלינו וכדאי לאמץ. אני לא יודעת בודאות מה מין החתול - קשה לראות ובתחילה היה קשה להתקרב. במבט ראשון חשבתי שמדובר בנקבה. אני משנה את דעתי מאז על בסיס יומי אך לצורך העניין החלטנו שזאת נקבה לעת עתה ושמה הזמני - איזבלה. גורה יפיפיה בצבע אפור עכבר חלק ועיניים ירוקות. כבת חודשיים וחצי-שלושה, על פי הערכת וטרינרית (מיד אגיע גם לזה). במשך שבוע ניסינו ליצור קשר, לאט ובסבלנות, כי צריך הרבה סבלנות עם חתולים כידוע. הגענו למצב שהיא אוכלת מהקערה ומכף ידינו ואף מרשה ללטף ונהנית מזה מאד, אך פחדנית וכל ציוץ מחזיר אותה לעומק המחבוא. בסופש האחרון החלטנו שמספיק עם החיים האלה בתוך הג'יפה של חדר המדרגות וכדאי שפשוט נעביר אותה לבית - הגענו איתה כבר למצב שנוח לה להכנס למסדרון הבית כדי לאכול, להתלטף ולשחק איתנו בצעצועים שיצרנו וקנינו עבורה, כל עוד דלת הכניסה פתוחה. ביום חמישי החלטנו שהגיע הזמן אך לפני זה כדאי לבקר אצל וטרינר (יש לנו ממש מתחת לבית). רכשנו כלוב וגם שירותים כבר כהכנה. לכלוב כמובן לא היתה לה בעיה להכנס - פעם ראשונה זה נראה כמו מקום סגור, עם אוכל וצעצועים ואיזה כיף. הרגשתי נורא כשסגרתי את הדלת והיא התחילה להבין שזה לא מצב מדהים. הוטרינר הראשי היה בחופש, רק הסטאז'רית שם וכשהגענו לשולחן הפכה הגורה המתוקה למפלצת - הטיחה עצמה בכלוב. הוטרינרית לא רצתה להתעסק איתה כך - אמרה שאני יכולה להחזיק אותה עם כפפות אימתניות, שיש אופציית כלוב לחץ וטשטוש ועוד מיני זוועות. אמרתי שבשלב זה אני לא רוצה כי היא נראית סה"כ בריאה, עם תאבון, משחקת והכל וטשטוש וכו' בשלב זה נראה כמו אופציה לא טובה. הוטרינרית גם אמרה שאולי בכלל היא לא ניתנת לביות, מה שהכעיס אותי, כי לא עמדתי לוותר כל כך מהר בעיקר אחרי שבמהלך שבוע, שזה לא הרבה זמן, הצלחנו ליצור איתה כזה קשר. יצאנו משם עם כדור נגד תולעים ואמפולות לפרעושים - שנתתי לה די בקלות למחרת. שיחררתי אותה בחדר המדרגות כדי שתברח חזרה למחבוא - חווייה טראומתית לשתינו. יום למחרת, כאילו כלום, באה לאכול ולשחק ולהתלטף אז החלטנו זהו, סוגרים את הדלת ויהיה מה שיהיה. היא התלוננה כמובן ואז ברחה מתחת לספה. מאז המצב הוא כזה - כל יום יש התקדמות - היא יחסית לא בילתה כל כך הרבה זמן מתחת לספה בלי לצאת - היא יודעת איפה האוכל והולכת לבד לאכול, היא משחקת איתנו, היא מתלטפת, היא יודעת איפה השירותים ואיך להשתמש בהם (אני יודעת שזה טבעי אך זה תמיד מרשים אותי!). אבל - היא עדיין מאד פחדנית - צריך לשכנע אותה שזה בסדר שנלטף אותה, שזה עדיין אותם אנשים, כל פעם מחדש, שזה בסדר לשחק איתנו, שאנחנו האנשים הטובים ולא מפחידים. יש התקדמויות קטנות כל יום. היא לא אוהבת שמרימים אותה. אני לא רוצה להכריח חלילה, אבל התחלתי קצת להרים וללטף כדי להראות שזה בסדר, ושלא צריך לישון מתחת לספה, אפשר גם עלינו, וגם במקומות אחרים - ניסיתי לסדר לה מיטה - זה הכלוב בינתיים בלי הדלת + שמיכה - היא מאד אוהבת את זה - אוהבת לשבת שם ולשחק אבל לא לישון. לישון זה מתחת לספה והיא עושה את זה המון המון שעות ביום. אז מה אני רוצה ממך? ולמה כל הסיפור הזה (מקווה שלא עייפתי אותך)? אני פשוט רוצה לדעת אם אנחנו עושים דברים בסדר, אם יש לך טיפים מה אפשר וכדאי לעשות עוד. ולגבי וטרינר - כשישוב הוטרינר הראשי פה מחופש אני בכל זאת רוצה שיבדוק - קודם כל שאדע את מין החתלתול/ה בודאות, שנית בשביל בדיקה כללית, בשביל אולי בכל זאת חיסונים ועניינים - אולי עדיף שאביא אותו לביקור בית? יש לי המון סבלנות וברור לי שהעניין ישתפר עוד - אני רק רוצה שהיא תהיה פחות מבוהלת כשאני באה לקראתה, אני רוצה שהכל יהיה בקצב שלה, אבל בכל זאת, אני לא רוצה שתהיה לה מצוקה כלשהי שאולי אני לא מודעת אליה. היא נראית לי בעלת מזג מצוין - אם אני מרימה היא מתנגדת אבל לא נושכת ושורטת (מר הייד יצא ממנה רק בכלוב על שולחן הוטרינר), מאד מאד אוהבת ליטופים ובאה לקראתם בהתרגשות, כשהיא מבינה מה פשר הידיים הנשלחות אליה, מאד אוהבת לשחק וכו'. אבל הכל מבריח אותה בחזרה לחורים כמו מתחת הספה או תחת כוננית הטלוויזיה. זה המקום הבטוח שלה, זה ברור ומובן. אפשר גם לשחק איתה כשהיא שם (אנחנו מבלים המון שעות ביום שכובים על הרצפה מתחננים שתצא, משחקים איתה והכל ובסוף היא יוצאת, אבל זה קורה מאד לאט). אשמח לכל הערה והארה בתודה מראש ויום נפלא, אירית הי אירית, תמיד שמחה לשמוע על סיפורים כמו שלך - כל הכבוד לך על ההבנה, האהבה וכמובן על אימוץ הגורה והצלת חייה!!! בגדול - נראה שאת עושה רק טוב - לאט לאט ועם הרבה אהבה וכמובן תני תמיד יכולת לגורה- מה שמה , שכחתי לצערי- להתחבא מתי שהיא רק רוצה. באופן ספציפי - לא תמיד ניתן לדעת מראש את מידת החברותיות אליה מגיעים חתולים אשר נולדו ברחוב, ועברו טראומות קשות , גם אם הם צעירים מאד - זה נמצא תלוי בגנטיקה פלוס נסיבות חיים ואת עושה הכל כדי לתת לה חיים תואמים לחתול שעבר קשיים מרגע לידתו. המשיכי בהרבה סבלנות ואהבה ואינטראקציות נעימות ביניכם . באשר לוטרינר - אל תקחי אותה שוב בשום פנים ואופן - אלא אם כן מדובר במקרה חרום אמיתי! כל מעבר הוא טראומטי מאד עבורה ומחזיר אותה , התנהגותית ונפשית , אחורנית - ואל תעשי זאת, אלא אם אתם עוברים דירה יחד איתה או אם יש מקרה חרום (או לעיקור כמובן וגם אז אנחה אותך בשמחה כיצד לעשות זאת, עוד לפני שתקחי אותה). אם היא אוכלת בתיאבון , שותה מעולה, נראית שמחה ומאושרת - אז אין צורך בכל ביקור אצל וטרינר. בעת העיקור הוא יוכל גם לבדוק אותה תחת ההרדמה ולתת לה חיסון ואולי תילוע, אם יהיה צורך בכך ולדאוג לבדוק את שינייה ופיה, אלו המקומות הבעיתיים לעיתים אצל החתולים.  לא צריך שום דבר נוסף.